רואים שלא רואים

2 ביוני 2021

הקיץ של 2021 התחמם לא רק מהשמש מעל הים התיכון, אלא גם מהפוליטיקה, שהתפרצה בישראל כמו עוד הר געש. אחרי ארבע מערכות בחירות בשנתיים, הכנסת ה־24 עמדה לבחור ממשלה, והאוויר רעד מציפייה. דקות לפני חצות, ב־2 ביוני, הודיע יאיר לפיד לנשיא שהצליח: נפתלי בנט מימינה ולפיד מיש עתיד חתמו על הסכם להקמת "ממשלת השינוי". קואליציה מכל קצוות הקשת – מימינה, ישראל ביתנו ותקווה חדשה, דרך כחול לבן והעבודה, ועד מרצ, ולראשונה גם מפלגה ערבית בתוך הקואליציה, רע"מ. בנט יכהן ראשון, לפיד יחליף אותו בעוד שנתיים.

אחרי שתים־עשרה שנים רצופות, בנימין נתניהו, שמשפטו נפתח שנה קודם, עמד להיות מוחלף.

בתל אביב, נטלי ישבה בסלון של ההורים, עיניים דבוקות לטלוויזיה. כשהבינה מה קורה, קפצה מהספה, צעקה "זה קרה!" ופרצה בצחוק משוחרר, עם דמעות של שמחה וריקודים שאילו צולמו היו כנראה הופכים ויראליים. חודשים של הפגנות – היא עומדת בגשם קל עם שלט "למען הדמוקרטיה", הקול צרוד משירה – סוף סוף נשאו פרי.

"אחרי כל השקרים, כל המשפטים – הוא הולך!" צעקה לטלפון, לאלכס באתונה, והקול שלה רעד מהתרגשות.

אותו לילה · אתונה

באתונה, אלכס עמד מאחורי הבר בפסירי, שם מצא עבודה כבר בשבוע הראשון. הידיים שלו נעצרו באמצע מזיגה כשהחדשות הגיעו לטלפון. הוא הניח את הבקבוק, חיוך רחב נפרש על פניו, והרים אגרוף לאוויר.

"המלך נפל! סוף סוף!" צעק, והקול שלו חצה את המוזיקה היוונית. הלקוחות הסתכלו עליו בתערובת של הפתעה ושעשוע.

הוא נזכר בלילות בבלפור, כשהצטרף להפגנות מול מעון ראש הממשלה בירושלים וצעק "ביבי, לך הביתה" מול מכת"זים שהתיזו מים. הוא קיבל הודעה קולית מיונתן – יונתן, אוהד מכבי, שהיה פעיל מאוד בהפגנות – והשאגות בהודעה הזכירו לו שאגות של ניצחון בדרבי. רק שהפעם, שני היריבים מהיציעים ניצחו ביחד, במגרש הפוליטי.

"אחותי, זה היום!" כתב לנטלי. "בלי ביבי מתחילים מחדש!"

הוא הרגיש את המשקל של השנים האחרונות יורד מהכתפיים, כאילו השינוי הזה מרפא גם פצעים ישנים. ולראשונה מאז שנחת, הוא רצה להיות בישראל. לחגוג עם החברים, להיות חלק מהרגע.

13 ביוני 2021

הטקס בכנסת היה מלא דרמה. הממשלה אושרה ברוב של קול אחד: 60 בעד, 59 נגד. נתניהו, עם פנים חתומות, ירד מהבמה וחצה את המליאה אל ספסלי האופוזיציה.

נטלי צפתה בטלוויזיה לצד אמה. "ראיתי את זה קורה, אמא! כל ההפגנות האלה היו שוות את זה!" הקול שלה היה מלא תקווה לעתיד שבו ישראל תוכל להתרפא מהפילוג. היא חשבה על צו הגיוס שמחכה לה בסוף הקיץ, על החלום להגן על מדינה חדשה, נקייה מהרעל הישן.

באתונה, אלכס שכנע את הבעלים לשחרר אותו מהמשמרת מוקדם, יצא לרחובות המוארים של פלאקה, ורקד עם חברים יוונים תחת הכוכבים, שר שירי הפועל בקול צרוד. "זה לא סתם ניצחון," אמר לעצמו, וחשב על המשפחה, על נטלי. "זו תחושה שאנחנו יכולים להתאחד מחדש."

יולי 2021 · מונסטיראקי

השמש שקעה מעל מונסטיראקי והתיזה על אבני הרחוב גוונים של זהב וכתום. גל חום יווני כבד ישב על העיר, והאקרופוליס, יפהפה ברקע, נסגר לתיירים בשעות הצהריים. אלכס צעד לאט בין דוכני השוק – בשר, דגים, ריחות חזקים שחדרו לכל פינה בריאות. הוא הרגיש כאילו הוא צף בתוך ציור צבעוני: אנשים צוחקים, ילדים רצים עם כדורי עור שחוקים, חתולים מתכרבלים בין הרגליים. נגני בוזוקי בכל פינה נתנו לכל זה פסקול אמיתי.

הוא צילם כמה תמונות לאינסטגרם: שולחן עץ ברחוב עם כוסות יין וסירים מהבילים; דייג שמרים דג ענק כאילו הזמן עמד מלכת. כל תמונה הייתה מסר ברור: "אני פה. אני חי. אני חופשי."

אבל החופש הזה היה מתוחכם יותר, והסתתר בין הצללים. אתונה לא הייתה גן עדן. היא הייתה עיר שבורה – יפה, אבל רעבה. המשבר הכלכלי של העשור הקודם עדיין חנק את הצעירים המקומיים, שגילו שהדרכים הישרות לא תמיד פתוחות. הצעות עבודה לא חוקיות התערבבו בפיתוי של סמים, גניבות ושקרים קטנים.

הידע שאלכס צבר בסגרים בישראל הפך לנכס. הוא לא היה סוחר גדול, ולא רצה להיות. הוא היה מי שמספק מזור במציאות שהחברה לא יכולה לממן. אדרל לסטודנטים, קסנקס לעובדים שמחזיקים שתיים ושלוש עבודות. כל עסקה, כל מפגש, היה ריקוד עדין על חבל דק. והמעבר לסמים אחרים חיכה ממש מעבר לפינה.

"אני לא פוגע באף אחד," חזר לעצמו כל ערב. "אני לא יוצר סכנה. אני מספק טיפול נפשי שהממשלה היוונית לא יכולה להרשות לעצמה."

אבל מבט אחד ברחוב, באנשים שחיים בתשוקה ובייאוש גם יחד, הזכיר לו ששום דבר כאן לא פשוט. רואים, ולא רואים. כל חיוך, כל מבט, החזיק בתוכו את הסיפור של העיר – של חופש, של אובדן, של הישרדות.